למה אין לנו סיכוי להצליח בבניית אתרים

שלוש שנים לאחר יסודה של הקבוצה לפיתוח אתרים אפשר להביט לאחור ולציין בסיפוק שהקמנו מגוון תשתיות ושירותים שיכולים לענות כל צורך טכניוני בתחום. אבל במבט לעתיד, נראה שהצלחה מלאה וגורפת לא תהיה מנת חלקנו, וייתכן גם שאינה אפשרית בתחום העיסוק שלנו. תחום בניית האתרים נשלט בידי מעצב-מתכנת-על שלא נוכל להשתוות אליו לעולם וכל עבודתנו תתגמד תמיד לנוכח פועלו. ואני מדבר, כמובן, על הבן של השכנים.

בבן של השכנים נתקלתי לראשונה ממש בימי הראשונים בטכניון לפני יותר מ-14 שנה. נכנס לחדרי איש סגל וביקש עזרה בעניין כלשהו, וכדי להבהיר שאין מדובר במטלה קשה מדי הרגיע ואמר: "הבן של השכנים אמר לי שזה בכלל לא בעיה". ואחר כך הוסיף: "טוב, הוא ממש גאון", כמו רצה לומר: "ושנינו יודעים שאתה לא".

מאז אותו יום מר ונמהר רודף אותי הבן של השכנים ואינו מרפה. הילד זה שולט בכל הטכנולוגיות, במיוחד באלו שיצאו לאור לפני יומיים ואיש אינו יודע מה תהיה חשיבותן. הוא מכיר את כל הבאז-וורדס, ובמיוחד את אלו שיצאו מהאופנה לפני שנתיים. הוא גם יודע את התשובות הנכונות לכל השאלות, והוא אפילו כתב פונקציה שלמה בג'אווה שהוא מצא לבד באינטרנט שמחליפה צבעים כששמים את העכבר מעל לינקים.

איך אפשר להתמודד מול ילד מוכשר כזה? אמנם הוא לא ממש בונה את הדברים, כי הוא עסוק ויש לו בגרויות בקרוב, אבל הוא אמר במפורש שזה לא בעיה. ואם הוא אמר סימן שהוא צודק. למה? כי הוא בגיל של הטכנולוגיה, וכבני אותו מחזור הם מבינים אחד את השני באופן טבעי.

עם השנים התפתח הבן של השכנים והחל להופיע בגרסאות מקבילות לא פחות מוצלחות -  הבן של גיסתי, הבן של חבר מהמילואים, ואפילו הבת של הבוס של אשתי בחברת חשמל. הוא אפילו התבגר קצת. היום הוא יכול להיות סטודנט, או אפילו בוגר אוניברסיטה, אם כי לא, חלילה, מישהו שכבר ממש עובד במקצוע. העיקרון נותר זהה: כל עוד הוא לא בנה יותר משניים וחצי אתרים ולא תחזק אותם בלי שקרסו או נפרצו במשך יותר משבועיים, הוא עדיף על פני מי שעובד בזה שנים ובנה כבר מאות אתרים.

מיום שהתוודעתי לקיומו התלבטתי לא פעם מה לעשות עם הבן של השכנים. לצאת נגדו ראש בראש זה ממש לא לעניין. מה אני, גיבור על ילדים? להתעלם ממנו לא ניתן, כי הלקוחות מסתכלים עליך במבט של "אתה לא מסוגל לעשות עבודה שכל ילד יודע לעשות? מה גם שהילד בעצמו אמר שזה לא בעיה?"  להצטרף אליו? ברצינות.

חוסר אונים פעפע אט אט למחשבותי ובעקבותיו התגבשה השלמה. הבנתי סופית שכלום לא יעזור. מי שבחר בקריירה של בניית אתרים נידון לנצח לעמוד להשוואה מול ילדים. מסיבה כלשהי הם נמנעים מלפרוס רשתות תקשורת, מדירים רגליהם מניהול שרתים, נרתעים מפיתוח שירותי SAP ובורחים כמו מאש מניהול מערכות גיבויים. כפרפרים לאור הם נמשכים רק לבניית אתרי אינטרנט. השלמתי עם זה ורווח לי.

ואז, לפני כמה ימים, כשירדתי עם הזבל נתקלתי בו, בבן של השכנים, אחרי שנים שלא נפגשנו פנים אל פנים. ילד חביב ומנומס בכיתה כלשהי בחטיבת הביניים. הוא ישב במדי צופים על גדר האבן שליד הפח, אזניית הטלפון הנייד תחובה באזנו, ושוחח עם מישהו שיבוא לאסוף אותו, וגם התכתב תוך כדי כך בוואצאפ עם 57 מבין 1,400 חבריו. רציתי לשאול אותו משהו. לא יודע מה. סתם לפתוח בשיחה כדי לדלות משהו מחוכמתו. אבל אני מספיק מעודכן כדי לדעת שאין מצב כזה. אז השלכתי את שקית הזבל לפח ונדתי לו בראשי.

הילד, בלי להפסיק לרגע את עיסוקיו הסלולריים, נד לי חזרה, ואז הרים באיטיות יד מאוגרפת וזקף אגודל במחווה של אישור, כאומר: אתה בסדר גמור איש זקן שגר ממול ויש לו מדבקה של הטכניון על האוטו.

אדווה של הכרת תודה חלפה בי. פתאום הבנתי שהם צודקים כולם. הילד הזה הוא באמת גאון והוא באמת יודע הכל. וגם בלי שיאמר מלה היה לי ברור לגמרי שמה שלא יגיד - זה בכלל לא בעיה.